שמי חיים שיין, אני רב אורתודוקסי, עורך דין, דוקטור למשפטים ומרצה לפילוסופיה, והתואר שאני הכי גאה בו זה סרן בשריון, נכה צה"ל ממלחמת יום הכיפורים. נפצעתי קשה מאוד. התואר הזה חשוב בעיניי, משמעותי מאוד, והיה לי קשה מאוד כששירתי בצבא. בקורס קציני שריון, היינו ארבעה דתיים. שמו את כולנו באותו טנק כדי שכל המטרד יהיה ביחד. כשהבן שלי, בוגר ישיבת הסדר, היה בקורס קציני שריון, 60% מהחיילים בקורס קציני שריון היו דתיים. משהו קורה, והתהליך הוא מצוין. בזמני רוב החברים הדתיים שהתגייסו איתי, או שהם הלכו לגרעיני נח"ל, או שהם הלכו לרבנות הצבאית, ומעט מאוד הלכו ליחידות קרביות. ברוך השם, היום התמונה שונה. ואותו דבר יקרה גם בציבור החרדי אם נתאמץ לאפשר לו להתגייס ולשרת על פי תפיסת עולמו. זה ממש לא פשוט, אבל זה תהליך. כל התמונות שיש פה, כולם, כל ראשי הממשלה, אף אחד מהם לא עשה את המאמץ האמיתי לטפל בנושא של גיוס החרדים. לכולם היה נוח להעלים עין, לאפשר להם, תקראו לזה איך שתרצו. אף אחד לא עשה את זה, עד בן-גוריון בפגישה שהייתה לו עם החזון-איש, שדיברו בה על העגלה הריקה והמלאה, ונתנו פטור ל-400, ולא גייסו את החרדים. וכעת הגיע הזמן לטפל בנושא הזה, אבל צריך סבלנות, צריך דירוג, צריך אורך רוח וצריך הידברות. בכוח זה לא ילך. והראשון שהבין את זה היה פרעה. פרעה ידע שעם היהודים, "כאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ". בכוח זה לא ילך. חייבים להידבר, ליצור את המסגרות המתאימות, ולאט-לאט זה ילך ויתרחב. הצעת החוק הזאת לא מושלמת. הייתי שמח אם הייתה אפשרות לגייס עכשיו את כל החרדים, אין פטור לאף אחד. אבל זה לא יעבוד. ולכן צריך בחוכמה ובתבונה חקיקה ראשית, קביעה של יעדים, קביעה של סנקציות, ובסופו של דבר זה יסתדר. חרדים יתגייסו לצבא. אתם תראו שבכל מחזור יותר ויותר חיילים יתגייסו לשירות. אבל יש פה גם אחריות אדירה על ההנהגה החרדית. אל תשכחו את זה. כבר משנת 1898 ההנהגה החרדית לא תמיד מחוברת למציאות. הסבא שלי, זיכרונו לברכה, איבד את אשתו וששת ילדיהם כי הרבי שלו אמר לו, "אל תעלה לארץ ישראל, כי בארץ ישראל יש בועלי נידות ומחללי שבת". והוא לא עלה, והדודים שלי הקטנים הלכו למשרפות באושוויץ. אני אומר להנהגת הציבור החרדי, אל תעשו את אותה טעות, תקראו את המציאות. ובהיבט הפוליטי, אל תסמכו על אף חברי כנסת מכיוון כזה או אחר שאומרים לכם, שכדי לסלק את שלטון הימין הפטור לחרדים זה מחיר קטן. שמעתי מישהו שמציע את ההצעה הזאת. זה לא יקרה, כי הציבור במדינת ישראל רוצה את השותפות עם החרדים. אם הוועדה הזאת תעבוד נכון ותיתן הצעת חוק שמתחשבת במציאות, בהידברות, הדבר הזה יקרה. הרב שלי זיכרונו לברכה, נפטר לפני שנה וחצי היה ראש המקובלים בירושלים. והרב הזה אמר לי יותר מפעם אחת, שהוא היה גאה לשרת בצה"ל במלחמת השחרור ולאחוז בנשק. והוא ראש המקובלים. זה יכול לקרות וזה יכול להתקיים. ואסיים עם הדברים הבאים. בשנת תש"ד, 1944, אימא שלי, זיכרונה לברכה, הגיעה ברכבת מכפר קטן בקרפטים לאושוויץ בירקנאו, בערב שבועות. אימא שלה והחים שלה נלקחו ישר למשרפות. אם היו אומרים לאימא שלי ב-1944 שבעוד ארבע שנים תהיה ליהודים מדינה, אימא שלי הייתה אומרת, "עת הזמיר הגיע". אבא שלי היה במצעד המוות מדכאו. אם היו אומרים לאבא שלי שבעוד כמה שנים יהיה ליהודים צבא, והבן שלו יהיה קצין בשריון, והנכד שלו יהיה קצין בשריון, אבא שלי היה אומר, "קול התור נשמע בארצנו עת הגאולה הגיע". לסבא שלי בכפר קטן בקרפטים היה איור של קבר רחל. אם היו אומרים לסבא שלי באותו כפר, שבעוד כמה שנים הנכדים והנינים שלו יוכלו להתפלל במערת המכפלה ובקבר רחל, הוא היה אומר, "המשיח כבר כאן". אנחנו חיים בימים הגדולים ביותר בהיסטוריה היהודית. 2,000 שנה צדיקי עולם התפללו, "ולירושלים עירך ברחמים תשוב. ותחזינה עינינו בשובך לציון". ואנחנו לא צדיקים ולא גדולי עולם, זוכים לחיות בימים הגדולים ביותר בהיסטוריה היהודית. וכדי שנמשיך, הקדוש ברוך הוא אומר, "חבור עצבים אפרים הנח לו". אפילו כשאפרים עובד עבודה זרה אבל הוא מחובר, הקדוש ברוך הוא לא מעניש אותו. הגיע הזמן שבתוכנו, חילונים, דתיים-לאומיים וחרדים נבין את הרגע הגדול שאנחנו עומדים בו. וכדי שהרגע הזה יתגשם, כדי שנוכל לנצח את כל האויבים שלנו ולהעביר את נס הגאולה, אנחנו חייבים להיות ביחד, לדבר, לשרת ביחד. על פי הרמב"ם בהלכות מלכים פרק ה הלכה א, מלחמות שלנו הן מלחמות מצווה, כולן, מאז הקמת המדינה. והגמרא אומרת במסכת סוטה שבמלחמת מצווה מוציאים חתן מחדרו וכלה מחופתה. אלו הרגעים. אני מצפה מכולם, גם מהרבנים, המנהיגים של היהדות החרדית וגם מהמנהיגים החילונים, דרך אגב אני לא מאמין שיש פה חילונים, אבל גם היהדות החילונית צריכה להבין שרק ביחד נוכל להשלים את המשימה הגדולה שהוטלה עלינו בדור הניצחון והגאולה. אנחנו בדרך לניצחון, בדרך לגאולה, ובלבד שנהיה מאוחדים מתוך אמונה בעם ישראל, בארץ ישראל, בתורת ישראל, כי עם אחד אנחנו. אין לנו דרך אחרת, רק שותפות מאוחדת. תודה.